Kapitalizmi toplumsal bir sistem/düzen olarak anladık ve insanların kapitalist ilişkiler ağında bulundukları ekonomik koşullarından ötürü birbirleri ile kurdukları ilişkileri sosyalpsikolojik olarak değerlendirirken bile, neden ve sonuçlarını ekonomik ilişkileri temel alarak bir çözümlemeye vardık.
Bu kapitalist temel koşulu beş temel alana bağlayabiliriz:
- Hakimiyeti sağlayan sınıfın belirleyiciliği
- Üretim (Malların üretim biçimi)
- Yabancılaşmanın kaçınılmazlığı
- Performans veya verimlilik ve
- Rekabet esasına dayanan ekonomik yarış ;
Bu anlayış ve strüktür/yapı içinde organize olan bir sistem her tür alan için insanın sistematik stres ve tükenmişlik sendromu içinde olabileceğini söyleyebiliriz. Sözü edilen bu esaslar birbirlerine iç içe bağlı ve direkt olarak ayrılmaz ana organlar olarak kapitalizmin temel özelliklerini betimlerler. Korkunun sürekli hale geldiği bir alan ve sistem içinde kapitalist insanında korku ile diğer bir insana bağlı ve hatta bağımlı hale gelmesi kaçınılmaz bir sonuçtur.
Üstyapı ve altyapının diyalektik özelliklerine göre şekillenen insan ilişkileri, yaşamın her alanında gerçekleştiği ve kapitalist üretim tarzının genişlemesi sonucu, elde edilen objektif toplumsal ile sübjektif- bireysel faktörlerin bir araya gelmesi ile söz konusu olan insana içkin olan, ancak hızla insan ötesine- dışsallanan -atılan en güzel halis özellikler iğdiş edilerek ve ruhunda yarattığı, her tür belirsizlik ve narsist özelliklerin şişirilmiş hali ve empatiden yoksun insan, her tür gizem ve sezgiye yer vermeyecek kadar sosyal medyanın saldırgan araçları ile doruğa ulaşmıştır.
En içten ve en özel olması gereken alanlar kapitalizmin hedefine girmiş insanın çaresiz hali ise “ kapıldım gidiyorum bahtımın rüzgarına ; ey ufuklar diyorum, yolculuklar var yarına” şarkının dizelerinde pek ihtişamlı bir içerikte ifade edilmektedir.
Yabıncılaşmış ve ezici bir güçle var olan kapitalist sistemden doğan dünyanın benimseneceğini düşünemediğimiz gibi, buna maruz kalan insan, bu dünyayı korku ve düşmanca bir tavır içinde – hatalar silsilesinde kalmak mecburiyetinde olduğunu görecek ve algılayacaktır.
Bu oluşan en temel korku, insanı regresif bir konuma ittiğini ileri sürebiliriz. Bunalımdaki insanın en yalın hali regresif ve depresif bir durumdur. Bu insanın dayanıklı olmasını beklemeniz, bir zorunluluğun sonucu olarak çalışmak ve üretmek zorunda olduğu malların pazarlanmasına kadar bir performans gücünü elinde tutması gerekir.
Yabancılaşan dünyanın temsilcileri ile oluşan ittifaklar zinciri süperegonun- ego inşaasının bir sonucu olarak, narsist kibrin hakimiyeti ile manipüle edilen insanın, demokrasi ve hukuk arayışları tükenmişlik sendromu ile eş anlam taşımaktadır. Aileden alınan süper egonun özellikleri, bir süre sonra kendini mesleki yaşamın bir parçasına dönüşerek rekabet ve preformansın itici gücü ile yüksek narsist pozisyonda oluşan bireyin alt-ve üstyapı ile olan ilişkisi, sınıfsal bir üstünlük atfedilmiş bir özellikte diyalektik ilişkinin tüm çehrelerine maruz kalacaktır.
Korkunun dışsal kaynağı ile oluşan toplumsal süreklilik, toplumsal bir baskıya dönüşmesi kaçınılmaz bir sonuçtur. Toplumun görünen ve algılanabilen yapısı, insan ilişkilerini forma sokan ve sonra deforme eden bir devamlılık, insanın nevrotik korkunun çemberine girmesini sağlamaktadır. Hastalanma ve hastalıklar silsilesinde oluşan insanın korku halleri, onu dayanma gücünü ve ufkunu daraltırken, umutlarının zayıflamasına ve onu en son bu sancılar/ızdıraplar içinde yaşamın ötesinde olan karanlıklar diyarına atılmasına neden olan kapitalizm, insana en has gelen dini sunması ve bunun kullanılmasına izin verip büyük ve küçük tarikat ve şeyhlerin kucağına atmaktadır.
İnsanın en regresif hali bu haldir değerli okuyucular . Her tür korku ve durum ile oluşan insan, regresif ve depresif bir duruma girdiğinde din ve ötesi gizemli ama somutlaşmayan doğa üstü gölgelere inanmak gelir insanın aklına, yani yok olmakta olan aklının bir köşesi, metafizik aklın ihtiyacı olan bir yeni ve eğlenceli ancak sonuçlanmayan bir yolculuk armağan etmektedir.
Sosyalizmin kapitalizmden farkı, toplumu devletin sömürmesidir. İki görüş te ekonomi üzerine kurulmuş sömürü düzenidir. Başka önerilerle gelen olursa değerlendiririz.