Platon’un bir sözü var; “Kalabalık-Kitle hiçbir zaman filozof/felsefi olmaz. Platon ne demek istemişti?
Bu sorgulamayı yaparken bu sözün yalın hali doğrulanabilir ve geçerliliği hayli güçlü olduğu kadar kitleden felsefe faaliyeti çıkmaz. Peki kitlenin veya kalabalığın dünya görüşü olur mu? Her dünya görüşü felsefi olamaz ancak kitlelerin veya insanların dünya görüşlerini elde edebildikleri durum apriorik geleneksel ezberlere dayalı veya dinsel öğelerden oluşur. Yani her dünya görüşü felsefi olamaz deyince akla metafizksel hayatın unsurları devreye girer. Platon’un demek istediğini anlamakla birlikte bu sözün bugünde bana doğrulanabilir nitelik arz etmektedir. Zira Platon dan hareket edersek : eğer birileri felsefi gerekçelere dayalı bir dünya görüşünün erekselliğinde olmak istiyorsa, öncelikle kendi izan ve aklıyla yüzleşmesi ve onunla bir felsefi sorgulama yapmalıdır. Ona sunulan dünyayı kabul etmek yerine kuşkuculuk ve skepsiz/şüpheciliğini faaliyete sokmalıdır. A priorik dünya görüşü sorgulanmayan dünyanın halidir. O halde sorgulanan dünya şüpheye mahal olacak bir olgu ve olayları sorgularken felsefi dünya görüşünün temeli ve gerekçesi de ortaya çıkmaktadır. Sorgulanan alem/dünya felsefi dünya görüşünün kapılarını aralarken, sorgulanmayan ve akıl dışında olan ve ezbere kabul görmüş dünyanın hali kalabalık dünyanın hali olarak salt bir dünya görüşü ile yetinen dünya ve alemdir.
Gerekçelendirilmeyen görüş veya fikir kuşkuyu ve şüpheyi meşru kılar. Ezber fikirler ve fanatik görüşler tartışmaya açık olamazlar: çünkü onların hiçbir şüphesi yoktur. Olmadığı içinde kültürel değişimleri ve devinimleri anlayamazlar. Doğanın yasalarına ters düşerler, dolaysıyla doğayı sevmezler – onu katlederler.
Tarih bir atölye çalışmasıdır; zira olay ve olguların sebep ve sonuçlarını, onları üreten koşullar ile bu koşulları analize eden kafalar ve elit insanların dünyayı etkiledikleri gibi, insan ve kültür –doğa ilişki ve incelemeleri ile öncelikli olarak bilimin gelişimi de, demokratik aklın serüvenine olan etkisi hayli büyük ve kayda değer olan bu tüm etkilerdir. Platon ve Aristo’nun kilise kuramlarına olan kuvvetli etkisini göz ardı edemeyeceğimiz gibi Kant’ın Alman ve Avrupa’nın aydınlanmasında ki etki gücünü burada ölçmemiz bile mümkün değildir. Hegel’ den Marks’a ve çok sonra 20. Yüzyıla damgasını vuran eleştiri kuramın babaları Adorno/ Horkeimer ve diğerleri aydınlanmanın akılcıl eleştireleri ile kuşkuculuğun zirve yaptığı reel sosyalizmin pratik uygulamalarından doğan yeni anlayış ve sistem arayışları tarihimize ve tarihselciliğe yeni sorgulamaları ve felsefi dünyanın felsefi dünya görüşlerinin tartışımını ifade etmektedir.
Diğer yandan bize mümkün kılınan veya olası olan bilmenin, bilmek olarak felsefenin temel bilimini oluşturduğunu söyleyebiliriz. Bu temel tutarlılık içinde oluşan bilmek olgusunun/ olanın bilimini bilmek Aristo için “ ilk felsefe” olarak betimlenmişti. Bilmek ilk felsefe ve felsefenin temel taşıdır. O halde felsefe tinsel ve akıl/usun iletişim hattı olarak bilmenin yolları olarak bir bilimi teşkil eder. Bilmenin esası ve esası oluşturan bilmek olgusu, egemen/hegomanya ihtiva eden bilgiden öncedir ve öncelikli olmalıdır. Hegomanya esaslı bilgi, felsefi bilgiden uzaktır ve o, a priori özellik taşır. Sorgulanan tinsel bilginin ve yanı sıra usun önermelerinden sorgulamaya geçen esaslı bilginin, bilmek- ve eleştiriye mazhar oluşu, demokratik aklın gelişimini önceller. Yani fikirler ve düşünceler kutsal değil tartışılabilir önermelerden oluşan mantık zaviyesinin olanakları içinde her düşünce sorgulanabilir olmalıdır. Diğer anlam ve bağlamda fikirler ve düşünceler saygı konusu olamazlar. Fikre saygı, fikrin tek ve teklik esasından tek ve faşizan anlayışa ve tutumlara sürekler insanı. Fikirler değişime uğrar ve insanı değiştiren onun değişen fikir ve düşünceleridir. Dogmatik aklın girdabında kalan her kişi ve kurum kaçınılmaz son olan sonlu hayatın raflarında ömür çürütür ancak.
NE GEREKLİ O HALDE?
Eğer felsefi bir sorumluluk veya ödev varsa, o da felsefi antropolojiyi canlandırmak olacaktır. Kültür ve insan özünü oluşturan esasın varlığını ve olanın olmak olan insanın, antropolojik öyküsünü yeniden değerlendirmek ve sorgulamak olacaktır.
Antropolojik felsefe; Tarih, Felsefe, Psikoloji /Psikanaliz, Entnoloji, Sosyoloji ve Coğrafya ile onun jeolojik ve kültürel öyküsünü tümden önemser. Bu felsefi inceleme alanı felsefenin temel bilimlerle olan temel bilimini oluşturur.
Demek ki felsefi dünya görüşü kitlesel olamaz, zira herkes felsefi değil, geleneksel düşün alanından kurtulmuş değildir. Kalabalığın kendisi filozof değildir. Ama bir filozof kalabalığı ve onun mekânsal zamanını etkiler.
Dünya görüşü kendilik bilinci ile vardır, ancak felsefi dünya görüşü birçok zahmetli düşünsel jimnastik hareketlerinden sonra oluşan bir zorunluluk sonucu var olabilirler.